מכרה את דירתה מעל השומה – בית המשפט הגדיל את צו השיקום ב-250 אלף שקל

חייבת בשנות החמישים לחייה מכרה את דירתה תמורת 2.26 מיליון שקל – סכום הגבוה בכ-760 אלף שקל מהערכת השמאי שעל בסיסה נקבע בעבר צו השיקום הכלכלי שלה. בעקבות הפער בין השומה לתמורה בפועל, התעורר ויכוח בין הנאמן לנושים על היקף ההגדלה הנדרש בצו. בית משפט שלום בצפון קבע בסופו של דבר כי יש להגדיל את הסכום שנקבע בצו השיקום ב-250 אלף שקל, ולא ב-325 אלף שקל כפי שביקש הנאמן, וזאת מתוך איזון בין השיקולים הכלכליים ה"יבשים" לבין היעד המרכזי של ההליך: שיקום החייבת והתחלה כלכלית חדשה.

הרקע: הסתבכות בשל סיוע משפחתי והליך חדלות פירעון

על פי המתואר בהחלטה, החייבת, גרושה ואם לשני בגירים, נקלעה לקשיים לאחר שלקחה הלוואות כדי לסייע לקרוב משפחה בהחזר חובותיו. במשך תקופה מסוימת ההחזרים בוצעו כסדרם, אך עם החמרת מצבו הכלכלי של הקרוב – התשלומים פסקו, והנטל נשאר על כתפיה של החייבת. בסוף 2021 ניתן בעניינה צו לפתיחת הליכים – שלב הפתיחה בהליכי חדלות פירעון, שמטרתו להקפיא הליכי גבייה פרטניים ולאפשר בחינה מסודרת של מצבת החובות, יכולות ההחזר ונכסי החייב.

במסגרת בדיקת התביעות אושרו חובות בסכום כולל של כ-1.8 מיליון שקל. החוב המובטח המרכזי היה הלוואת משכנתה שרבצה על הדירה – חוב בעל בטוחה שנתון, ככלל, להסדר נפרד מההליך. לאחר ניכוי החוב המובטח, יתרת החובות הבלתי-מובטחים עמדה על כ-765 אלף שקל, כאשר נושה מוסדי גדול הוביל את קבוצת הנושים, ולצדו גופים חוץ-בנקאיים שהעמידו אשראי צרכני.

צו השיקום המקורי: פריסה ארוכה על בסיס שומה של 1.5 מיליון שקל

בהמשך ההליך הוגשה חוות דעת שמאי שלפיה שווי הדירה עמד על כ-1.5 מיליון שקל. נתון זה שימש בסיס להבנות בין הצדדים, ולפיהן החייבת תשלם לקופת ההליך 450 אלף שקל בפריסה של 96 תשלומים חודשיים. בית המשפט אימץ את ההבנות ונתן צו לשיקום כלכלי, והחייבת החלה לעמוד בתשלומים כסדרם.

צו לשיקום כלכלי, למען הקוראים, הוא החלטה המסכמת את תכנית ההחזר של החייב לתקופה מסוימת, עד לסיום ההליך ומתן הפטר. התכנית נקבעת לפי יכולת ההשתכרות, צרכים בסיסיים ושווי נכסים, ותכליתה לאפשר תשלום הוגן לנושים לצד הזדמנות ממשית לשיקום פיננסי.

המפנה: מכירת הדירה במחיר גבוה והבקשה להגדיל את התשלומים

באמצע 2024 נמכרה הדירה של החייבת תמורת 2,260,000 שקל – תמורה העולה משמעותית על הערכת השמאי המוקדמת. בעקבות זאת פנו הנאמן והחייבת בבקשה לאשר את המכר ולהקדים את התשלום לקופת ההליך לפי הצו. עם זאת, מאחר שהתקבלה תמורה גבוהה מהצפוי, עלתה דרישת נושים להתאים את היקף התשלומים לצו השיקום ולשקף את הפער בין הערכת השווי לתוצאה בפועל.

כאן נוצרה מחלוקת: האם יש לערוך חישוב מתמטי "טהור" של הפער ולהגדיל בהתאם את הסכום, או שיש להביא בחשבון נסיבות נוספות הנוגעות לשיקום החייבת ולמצבה האישי, לרבות השלכות מכירת הדירה על יציבותה הכלכלית.

עמדות הצדדים: בין מתמטיקה לשיקום

החייבת טענה כי יש להפחית מהתמורה העודפת שני רכיבים: הוצאות דיור חלופי לתקופה של כחמש וחצי שנים (כ-330 אלף שקל) וכן הוצאות מימוש שנחסכו כתוצאה ממכירה עצמית – לעומת מימוש כפוי באמצעות הנאמן – בסך 250 אלף שקל. לשיטתה, לאחר ניכוי רכיבים אלו, ההגדלה הראויה לצו לא תעלה על כ-180 אלף שקל.

מנגד, הנאמן ביקש להגדיל את התשלום ב-325 אלף שקל. הוא הסכים עקרונית להפחתה בגין דיור חלופי בהיקף שציינה החייבת, אך חלק על שיעור החיסכון בהוצאות המימוש, והעריך כי אילו המכר היה מבוצע על ידו, העלות הכוללת הייתה מסתכמת בכ-224 אלף שקל – ולכן החיסכון בפועל עומד על כ-103 אלף שקל בלבד.

החלטת בית המשפט: איזון בין הדיבידנד לנושים לבין ההתחלה החדשה

השופטת הבכירה, המשמשת כסגנית נשיא בבית משפט שלום בצפון, קיבלה את הבקשה באופן חלקי והעמידה את ההגדלה על 250 אלף שקל. משמעות הדבר היא שצו השיקום יעמוד מעתה על 700 אלף שקל במצטבר – במקום 450 אלף שקל בצו המקורי.

בהחלטה הודגש כי למרות שהצעת הנאמן משקפת היטב את ה"מתמטיקה של הדברים", ההכרעה בהליכי חדלות פירעון אינה יכולה להתבסס על נוסחה אריתמטית בלבד. תכלית ההליך היא כפולה: השאת הדיבידנד לנושים מחד, ומתן אפשרות אמיתית לשיקום כלכלי מאידך. על כן, נקבע כי יש לאזן בין הפער בתמורה לבין נסיבותיה האישיות של החייבת.

בית המשפט ציין כי מאז מתן צו השיקום השתנה מצבה התעסוקתי של החייבת לרעה – בין השאר בשל התקופה הביטחונית המורכבת – והיא הוצאה לחופשה ללא תשלום, דבר שפגע ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה והוביל אותה לקבל החלטות קשות, ובהן מכירת דירתה. עוד נרשם כי טרם המכירה כבר משכה החייבת חסכונות פנסיוניים כדי לנסות לייצב את מצבה.

ההחלטה העלתה על נס גם את השלכת המכר על אורחות חייה של החייבת: מדובר ביחידה שאיבדה את קורת הגג שלה בגיל שאינו פשוט מבחינת אפשרויות השתלבות מחדש בשוק התעסוקה ובניית החוסן הכלכלי הנדרש לרכישת דירה אחרת בעתיד. בהינתן מכלול הנתונים האלה, נקבע כי הגדלה של 250 אלף שקל משקפת איזון ראוי בין מכלול השיקולים.

מה המשמעות המעשית של ההכרעה?

להחלטה יש שני מסרים משלימים: האחד לנושים ולנאמן – כאשר מתגלים פערים בין הערכות מוקדמות לתוצאה בפועל, יש מקום לבחון עדכון תכנית השיקום; האחר לחייבים – גם בעת עדכון כזה, נשמר מקום לשיקולי שיקום ולבחינה פרטנית של נסיבות החיים, ובמיוחד כאשר מדובר באובדן דירת מגורים והחמרה זמנית ביכולת ההשתכרות.

האיזון שננקט מלמד כי בתי המשפט מצפים לנהל את ההליך בגמישות יחסית: מחד, להבטיח שהקופה תקבל את חלקה ההוגן מהתמורה; מאידך, לא לשבור את תכנית השיקום עד כדי פגיעה ביעד המרכזי – הפטר סביר והזדמנות לפתיחת דף חדש.

מילון קצר למושגים בהליך

• צו לפתיחת הליכים: התחלה רשמית של הליך חדלות פירעון, המקפיאה הליכי גבייה ומאפשרת לבחון את מצבת החובות והנכסים.
• חוב מובטח: חוב שיש מאחוריו בטוחה (למשל משכנתה על דירה). החוב מטופל לרוב מחוץ לקופה הכללית של ההליך, על בסיס מימוש הבטוחה.
• צו לשיקום כלכלי: תכנית תשלומים מאושרת המגדירה כמה ישלם החייב לקופת ההליך ובאיזו פריסה, עד לקבלת הפטר.
• נאמן: בעל התפקיד שמנהל את ההליך, בוחן תביעות חוב, מפקח על התשלומים ומביא המלצות לבית המשפט.

דגשים חשובים שעלו מהתיק

• פער בין שומת שמאי לתמורה בפועל עשוי להצדיק עדכון בצו השיקום, אך לא באופן אוטומטי ועל בסיס מתמטי בלבד.
• הוצאות דיור חלופי וחיסכון בהוצאות מימוש הן רכיבים שיכולים להישקל בעת קביעת התוספת, בכפוף לראיות ולנתונים קונקרטיים.
• נסיבות אישיות, כגון פגיעה בהכנסות או אובדן דירת מגורים, מסוגלות להשפיע על תוצאת האיזון.
• עמידה בתשלומים עד מועד השינוי פועלת לטובת החייבת בהערכת תום הלב ושיקולי השיקום.

מבט קדימה

הכרעת בית המשפט מבקשת לשמר את הליבה השיקומית של דיני חדלות הפירעון. גם כאשר מצטייר בסיס לחישוב מספרי מדויק, תכלית ההליך מחייבת להביט על התמונה הרחבה – יכולת כלכלית עדכנית, השלכות המכר על התא המשפחתי, וגיל החייב או החייבת והסיכוי הריאלי לחזור למסלול תעסוקתי יציב. בתוך כך, האינטרס של הנושים אינו נזנח; הוא זוכה לביטוי בתוספת משמעותית לקופה – 250 אלף שקל – שמגלמת חלק ניכר מהפער בין ההערכה לבין המציאות, אך אינו הופך את ההליך לענישה כלכלית שאינה מאפשרת שיקום.

בסיכומו של דבר, הצו המעודכן – 700 אלף שקל במקום 450 אלף שקל – מייצג פתרון ביניים שנועד להבטיח חלוקה הוגנת יותר לנושים, תוך שמירה על האפקטיביות של תכנית השיקום והאפשרות המעשית של החייבת להגיע לקו הסיום של ההליך ולקבל הפטר.

אין צו להוצאות.

מקרה זה משמש תזכורת לכך שהערכת שווי בנדל"ן היא נקודת מוצא – לא סוף פסוק. כאשר שוק משתנה, וחייב או חייבת מצליחים להשיג תמורה טובה יותר במכר רצוני, יהיה מקום לבחון התאמות. אך בחינה זו חייבת להתבצע בזהירות, בהישען על עקרונות היסוד של ההליך: הוגנות, איזון ושיקום.