בית המשפט קובע: נכה יקבל פיצוי בעקבות ריקון חשבונו בבנק

מקרה יוצא דופן בו אדם בעל מוגבלות גילה כי חשבונו בבנק רוקן לחלוטין, הגיע לאחרונה לפתחו של בית המשפט, אשר פסק כי כספים אלו יושבו לו. מדובר בפסק דין חשוב, המדגיש את חובתם של מוסדות בנקאיים להגן על זכויות לקוחותיהם.

החשבון התרוקן – ותחילתה של תביעה

גבר בן 52, הסובל מנכות, התפרנס מקצבאות חודשיות שהופקדו לחשבון הבנק שלו. מדובר היה בחשבון שרוב הכספים בו מקורם בתשלומי הביטוח הלאומי – קצבאות שהיוו את מקור ההכנסה העיקרי של האיש. ביולי 2021 כבר הצטברו בחשבון מעל 180 אלף שקלים.

באחד מימי הקיץ אותה שנה פנה האיש לתחנת המשטרה בעקבות גניבת תעודת הזהות שבידיו. לא העלה דעתו כי ייגרמו לו נזקים כלשהם, אולם, כעבור מספר חודשים, גילה לתדהמתו כי חשבונו רוקן לחלוטין.

• האיש הבחין כי במשך חודשיים בלבד בוצעו לא פחות משבע פעולות של משיכות והעברות כספים מן החשבון.
• הוא טען כי לא ידע על כך דבר וכי לא ביצע בעצמו אף אחת מהפעולות הללו.
• לדבריו, אדם אלמוני השתמש באמצעי הזיהוי שלו וגזל ממנו את כספו, מבלי שנתקל בבקרה מספקת מצד פקידי הבנק.

הטענה לרשלנות והתגובה מהבנק

הנפגע פנה לבנק הדואר בדרישה להשבת הכספים וטען לרשלנות חמורה בשמירה על חשבונו. נטען כי פקידי הבנק איפשרו לאדם אחר, שלא היה בעל החשבון, לבצע משיכות והעברות מבלי לאמת כראוי את זהותו. על פי גרסת התובע, אילו היו בודקים פקידי הבנק את תמונת בעל החשבון ואת חתימתו, היו מבחינים שמי שניצב מולם אינו הלקוח המוכר.

בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום, דרש התובע פיצוי מלא על הכספים שאבדו. עורך דין מטעמו שלח מכתב התראה למוסד הבנקאי, אך קיבל מענה קצר בלבד, בו צוין שהמקרה בבדיקה בידי המשטרה וגורמי האבטחה של הבנק.

עמדת הבנק ודואר ישראל

בכתב ההגנה שהגישו הבנק ודואר ישראל, טענו נציגיהם כי האחריות לכך מוטלת על התובע עצמו. על פי עמדתם, הוא העביר מיוזמתו את תעודת הזהות לאדם אחר, ומכיוון שכך לא ניתן היה לגלות את פעולות המרמה. עוד הוסיפו הנתבעות כי החתימות והמסמכים הרלוונטיים אושרו על ידי מיופי הכוח, שבעצם השתמשו בפרטיו ובחתימתו של בעל החשבון, מה שהקשה מאוד על האיתור המידי של הפגמים.

• הבנק והדואר הדגישו כי לא יכלו למנוע את האירועים משום שהמסמכים שתמכו בפעולות נראו תקינים לחלוטין.
• הם טענו שהתובע צריך היה לשמור על אמצעי הזיהוי שלו בזהירות מרבית.

פשרה – והכרעת בית המשפט

לאחר דין ודברים בין הצדדים בבית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה כי כספים בהיקף של 150 אלף שקלים יושבו לבעל החשבון. הסדר הפשרה נועד לסיים את המחלוקת אחת ולתמיד ולחסוך התנהלות משפטית ארוכה וסבוכה.

השופט קיבל את ההסכמה, ציין לשבח את שני הצדדים על הסכמתם, ונתן להסכמות תוקף של פסק דין מחייב. בכך תם ההליך, והפסיקה משליכה על אחריותם של מוסדות פיננסיים לאבטח את נכסי לקוחותיהם, לצד הצורך של הלקוחות לשמור על אמצעי הזיהוי האישיים שלהם בצורה מחמירה.

• פסק הדין אינו חושף קביעות או ממצאים נחרצים בשאלת האחריות, אך משדר למערכת הבנקאית כי במצבים של גניבת זהות – עליהם להפעיל בקרה קפדנית יותר.
• הסכום המושב מסייע לאדם נכה, שזכה להגנה מסוימת מהמערכת המשפטית.

היבטים משפטיים משמעותיים

מקרה זה מדגיש סוגיות מהותיות: אחריות הבנק לשמירה על בטחון החשבון והכספים של כל לקוח, לעומת אחריותו האישית של בעל החשבון לשמירה על פרטיו החסויים. מערכת הבנקים מחויבת בנהלים לזיהוי לקוחות ובעמידה בדרישות אבטחה מחמירות, במיוחד כשמדובר בעסקאות משיכה והעברת כספים.

לצד זאת, גם הלקוחות צריכים להבין כי עליהם לנקוט אמצעי זהירות נרחבים, כדי למנוע שימוש לרעה בפרטיהם האישיים.

סיכום

פסק הדין שגובש בהסכמה מעניק מענה חלקי לנפגע, אך בעיקר משמש תזכורת לכל הצדדים בעולם הבנקאות — יש לפעול בזהירות ולהפעיל מנגנוני זיהוי ובקרה קפדניים בכל פעולה הקשורה לחשבונות בנקאיים. בכך מוגנת לא רק הפרטיות האישית של הלקוחות, אלא יציבות המערכת הפיננסית כולה.