ועדת הערעורים: גבר הסובל מפוסט טראומה בעקבות מלחמה יוכל לבקש הכרה כנכה צה"ל

האם חייל לשעבר, אשר שירת כחובש קרבי במלחמת לבנון הראשונה וסובל מתסמונת פוסט טראומטית, זכאי להכרה כנכה צה"ל – גם לאחר שכבר הוכר כנכה על ידי הביטוח הלאומי בשל הפרעות נפשיות אחרות?

רקע – שירות במילואים ונכות קודמת

המערער, כיום בן 65, התגייס לצה"ל בסוף שנות ה-70 ושירת כחייל סדיר ובהמשך כחובש קרבי במסגרת שירות המילואים. במהלך חייו חווה אירועים טראומטיים מתקופת השירות, כאשר בהמשך החל לסבול מהפרעה נפשית ושימוש ממושך בסמים.

בשנת 2001, הוא פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקצבת נכות כללית. בתום ההליך בביטוח הלאומי הוא הוכר כנכה בעקבות "הפרעה באישיות ושימוש בסמים". האבחנה התבססה בעיקר על עברו בהתמכרות ולא הוזכרו תסמינים האופייניים להפרעה פוסט-טראומטית. בשנות התשעים התדרדרה מצבו והוא התקשה בתפקוד היומיומי, עובדה שגררה אותו אף למעשי עבריינות כדי לממן את הסמים.

פנייה חדשה – הכרה כנכה צה"ל

מספר שנים לאחר ההכרה בביטוח הלאומי, פנה הנפגע לראשונה לקצין התגמולים במשרד הביטחון וביקש להכיר בו כנכה צה"ל על פי חוק הנכים. טענתו הייתה כי הוא סובל מתסמונת פוסט טראומטית (PTSD) עקב חוויותיו כלוחם במלחמה. PTSD היא הפרעה נפשית המתפתחת בעקבות חשיפה לאירועים קשים, ומשפיעה באופן ניכר על איכות החיים.

במהלך ההליך מונתה מומחית רפואית, אשר קבעה כי אכן קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי למחלתו הנפשית. למרות זאת, קצין התגמולים דחה את תביעתו. הנימוק: מאחר שכבר בחר למצות את זכויותיו מול הביטוח הלאומי בגין ההפרעות הנפשיות, אינו זכאי למסלול נוסף תחת משרד הביטחון.

הדיון המשפטי: האם מדובר באותן נכויות?

המערער לא קיבל את החלטת קצין התגמולים וערער עליה לוועדת הערעורים לענייני חיילים משוחררים. עיקר הוויכוח בין הצדדים נסב סביב השאלה האם הנכות שבגינה פנה לביטוח הלאומי לפני כעשרים שנה זהה, מבחינה מהותית, לזו שבעטיה עתה מבוקשת הכרה כנכת צה"ל – כלומר, האם מדובר באותו "מאורע" או נכות אחת בלבד.

הוועדה בחנה לעומק את החומר הרפואי והמשפטי. על פי נשיאת הוועדה, לא הוכח כי כאשר פנה התובע בתחילת שנות ה-2000 לביטוח הלאומי, היה מודע לקיומה של פוסט טראומה, קל וחומר לא ביקש הכרה בנכות זו במסגרת אותה תביעה. בכל התיעוד מהתקופה, לא צוינה כל פוסט טראומה או השלכותיה, ולא הוזכר השירות הצבאי. למעשה, המודעות לאפשרות של פוסט טראומה עלתה בשנות האלפיים המאוחרות יותר, כשהמערער היה בתהליך טיפולי מתמשך והחל להבין את מאפייני המחלה ממנה הוא סובל כיום.

פרשנות משפטית: בחירת זכות – לא ויתור כולל

הוועדה הסבירה כי הכלל המשפטי שלפיו אדם הבוחר לממש זכות לפיצוי במסלול אחד – כגון ביטוח לאומי – אינו רשאי לשוב ולפנות לאחר מכן למשרד הביטחון, נועד למנוע מיצוי כפול של אותן זכויות. עם זאת, כאשר מדובר בנכויות שונות במהות ובסיבותיהן, אין בכך לשלול מהאדם את האפשרות לפנות לגורם נוסף במקרה של אבחנה חדשה, שלא הייתה ידועה בעת הפנייה המקורית.

• בהחלטת הוועדה צוין: העובדה שהמערער הופנה למומחית מטעם קצין התגמולים הקונה קבעה שקיים קשר בין פוסט טראומה לשירות – מצביעה על כך שמשרד הביטחון עצמו ראה בכך נכות ייחודית.
• המערער לא היה מודע לפוסט טראומה בשנת 2001, ולכן לא בחר לוותר על זכויותיו לגביה.
• אין מניעה לעיין מחדש בזכאותו, בהתאם לקביעות החדשות והנתונים העדכניים.

החלטה: בחינה מחודשת של זכאות

בפסק הדין הנרחב שניתן לאחרונה, נקבע כי קצין התגמולים נדרש לשוב ולבחון את בקשת הנפגע להכרה בו כנכה צה"ל בגין פוסט טראומה, ולא להסתמך באופן אוטומטי על פנייה קודמת לנכות כללית. עוד הודגש כי יש להפריד בין סוגי הנכויות והשלכותיהן, במיוחד כאשר מדובר במחלה שהוכרעה שנים לאחר האירועים המקוריים.

הוועדה גם הורתה לחייב את משרד הביטחון לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בגין ההליך, וציינה שמעתה יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך בדיקה מדוקדקת של נסיבות כל פנייה ותביעה.

סיכום

המקרה שלפנינו מדגיש את המורכבות בהכרה בנכות נפשית בקרב לוחמים, וההפרדה החשובה בין נכות שנקבעה בעבר לנכות חדשה שהתגלתה עם השנים. פסק הדין מהווה תמרור ברור לכך שחיילים וחיילות, אשר יוצאים לשירות קרבי וסובלים מגורמי סיכון נפשיים, אינם נדרשים לוותר ללא הבחנה על כלל הזכויות, גם אם בחרו בעבר למצות זכות כלשהי בגין נכות אחרת. מערכות המשפט והרווחה מחויבות להתאים את עצמן למציאות שבה גם לאחר שנים יתגלו השלכות השירות, ויש לבחון כל מקרה לגופו בהגינות ובאנושיות.