גבר עם מוגבלות קיבל קצבת שאירים בעקבות ערעור לבית הדין לעבודה

אדם עם מוגבלות שכלית ופיזית זכה לאחרונה לקבלת קצבת שאירים בעקבות התערבות של בית הדין לעבודה. המקרה מדגים את חשיבות ההתעקשות על זכויות, גם כאשר נדמה שאין תקווה בפני המוסדות הממלכתיים.

הרקע: דחיית הבקשה לקצבה לאחר מות האם

האיש, כבן 52, חי כל חייו עם שיתוק מוחין ומוגבלות שכלית, והוא מוכר כבעל מאה אחוזי נכות. לאורך שנים רבות התגורר בדירה מוגנת במסגרת קהילתית הנתמכת בעמותה באזור המרכז, המלווה אותו בכל העניינים היומיומיים ומספקת לו מענה לצרכים בסיסיים.

בשלהי 2021 נפטרה אמו, שהייתה בעבר עובדת מדינה, ובעקבות מותה ביקשה אחותו של האיש, הממנה האפוטרופוסית שלו, לפעול למען מימוש זכויותיו. היא פנתה בשמו אל אגף הגמלאות במשרד האוצר, בבקשה לקבל קצבת שאירים הניתנת ליתומים או תלויים במבוטח שנפטר. למרות הנסיבות המורכבות, המנהל במשרד האוצר דחה את הבקשה בטענה שהאיש אינו עונה לתנאים המזכים.

• האדם המוגבל הסתייע באחותו, שהיא גם הממונה עליו מבחינה משפטית.
• הפנייה למשרד האוצר נעשתה כדי לזכות בקצבת שאירים הניתנת ליתומים ולתלויים באדם שנפטר.
• הדחייה הייתה על רקע עמידה לכאורה בתנאים אותם קובע החוק לקבלת הקצבה.

דרישות החוק לקבלת קצבת שאירים למוגבלים

חוק שירות המדינה (גמלאות) קובע שמי שכונה "שאירים" הוא בין היתר ילד, ילד חורג או ילד מאומץ של עובד המדינה שנפטר, כל עוד אינו "עומד ברשות עצמו" – כלומר, אין באפשרותו לכלכל את עצמו ואינו משתכר די מחייתו. יש צורך בקיום שני תנאים במצטבר: אי יכולת להשתכר מספיק למחייה וחוסר יכולת לעבוד לפרנסתו.

• "שאיר" הוא בן משפחה אשר לא מסוגל לפרנס את עצמו באופן עצמאי.
• על מבקש הקצבה להוכיח שמתקיימים שני תנאים יחד: חוסר יכולת כלכלית וחוסר מסוגלות להתפרנס.

הסיבות לדחייה והמחלוקת המשפטית

בהחלטתה במאי 2022, קבעה מנהלת הגמלאות כי האיש שוהה במסגרת בה עמותה דואגת לכל צרכיו, וכי הוא אף נהנה מקצבת ביטוח לאומי שמספיקה לכיסוי הוצאותיו. עוד נטען כי בהתאם לנוהל מנהלתי פנימי, רק אם הוצאותיו הרפואיות של מבקש הקצבה גבוהות מהכנסתו הוא יהיה זכאי לתשלום הזה.

לטענת המדינה, הכנסה הכוללת תמיכה של עמותה וכן קצבת ביטוח לאומי מספיקה כדי להיחשב כמי ש"עומד ברשות עצמו". גישה זו עוררה מחלוקת, בעיקר לנוכח פסיקות קודמות שבאו לידי ביטוי בהליכים דומים בעבר, בהן נקבע לעיתים שמימון שוטף של מוסד טיפולי אינו מהווה הכנסה מוגדרת.

• המנהלת טענה שהסיוע מהעמותה והקצבה מביטוח לאומי מספקים לכיסוי כל צרכיו.
• השפיטה הסתמכה גם על נהלים פנימיים, ולא רק על לשון החוק היבשה.

ערעור לבית הדין לעבודה והליך הפשרה

בעקבות הדחייה, הוגש בשם האיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. בערעור נטען כי ההחלטה מהווה התעלמות מובהקת מהקושי של בעל מוגבלות מוחלטת ומסכנת אותו באי קבלת מענה לצרכי קיום החורגים מהכנסה רפואית גרידא. נטען כי תמיכה מוסדית מיידית אינה קשורה בהגדרת עמידה ברשות עצמית לעניין קבלת קצבת שאירים.

נטען עוד כי לאחר תשלום החיוניים, נותר למבקש סכום הנמוך מדרישות לקיום סביר, לרבות הוצאות על ביגוד, פנאי ופעילות חברתית. למעשה, הודגש כי הפסיקה כבר דנה בכך בעבר, והמשמעות הפרשנית היא שעל המוסדות להכריע בכל מקרה לגופו, תוך מתן רגישות לנסיבותיו האישיות של הנזקק.

• בערעור נטען להחמרה בגישה מצד המדינה ואטימות כלפי אנשים בעלי מוגבלות חמורה.
• הוצגה טענה בעניין חוסר הספיקה של הסיוע והקצבה למחייתו המורחבת של המערער.

ההכרעה המשפטית והפיצוי שנפסק

במהלך ההתדיינות הציבה המדינה את עמדתה לפיה האיש אינו עומד בתנאים המזכים – אך בהמשך, לאחר שהצדדים קיימו הידברות, הסכימה המדינה לשנות את עמדתה. על פי הסכמה שהוגשה לבית הדין, הוחלט לקבל את הערעור ולשלם למערער קצבת שאירים. כמו כן, נקבע כי הוצאות המשפט יכוסו בסכום של 4,675 שקלים שישולמו למבקש.

• סיום ההליך בהסכמה חסך מהמשפחה והמערער עוגמת נפש נוספת.
• בית הדין נתן תוקף של פסק דין להסכמות.

משמעות ההחלטה לקידום זכויות בעלי מוגבלות

הפרשה חידדה את חשיבות הבירור האישי הנדרש במקרים של בקשה לקבלת קצבת שאירים – ובעיקר את ההכרח לבחון לא רק הכנסות בסיסיות, אלא את היכולת לקיים אורח חיים ראוי גם לאנשים עם מוגבלויות קשות. התמיכה המוסדית אינה תמיד עונה על כלל צרכיהם, ויש מקרים בהם זכאות לקצבה נוספת הופכת לקריטית.

• לכל אדם עם מוגבלות שמתקשה בפרנסה – קיימת חשיבות לעמוד על זכויותיו גם במקרים בהם מתעוררת מחלוקת מול הרשויות.
• ערעור לבית הדין לעבודה יכול להוביל לתוצאה חיובית, גם כאשר המוסדות עומדים בעמדת סירוב ראשונית.

בסיכומו של עניין, הסיפור של האיש מדגים היטב מדוע יש מקום לערער על דחיית תביעות למימוש זכויות סוציאליות כאשר נראה שההתנהלות אינה עונה למהות החקיקה או לנסיבות החיים. לעיתים רק התעקשות וניהול הליך משפטי מביאים לשינוי המיוחל – ולחיזוק מעמדם של בעלי מוגבלות מול הרשויות.