בית המשפט: איש שירות קבע שהרים ציוד כבד הוכר כנכה צבא בעקבות החמרה במצב הגב

בפסק דין חדש, הכיר בית המשפט המחוזי בתל אביב באיש שירות קבע בן 42 שנפגע בעמוד השדרה במהלך שירותו הצבאי, כנכה צה"ל. ההכרה הגיעה לאחר שנים של מאבק ולאחר שהובהר כי כ-40% מהפגיעה בגבו נגרמו כתוצאה מהמאמץ והעבודה הפיזית הרבה אותה ביצע במסגרת שירותו.

רקע המקרה: עבודה פיזית מאומצת בשירות הצבאי

המערער שירת במערך הטכני של אחת מיחידות התקשורת הבכירות בצה"ל, כאשר תפקידו כלל הרמת משאות כבדים, טיפוס על תרנים גבוהים ונשיאת אנטנות וציוד תקשורת על גבו לאורך תקופות ארוכות. במשך מרבית שירותו, כך טען, התמודד עם דרישות פיזיות לא שגרתיות שהתעצמו במהלך אירועים מבצעיים מכריעים, בהם הגידול בעומס מורגש במיוחד.

• העבודה כללה לעיתים טיפוס יומיומי עם משקל רב במעלה מתקנים גבוהים.
• לדבריו, עד הגיוס לא חש בכאבי גב, אך במהלך השירות החלו הכאבים והלכו והחמירו.

החמרה לאורך השנים וניהול הליך משפטי מתמשך

כעבור מספר שנים, כאשר שימש כאיש קבע, החלו להופיע כאבי גב חמורים. אלה החריפו עד שהפכו למגבלה תפקודית של ממש. פרופיל השירות הורד בשלבים, ובשל הבדיקות הרפואיות שהעידו על פגיעה משמעותית בעמוד השדרה, נדרש האיש לעבור ניתוח. גם לאחר הניתוח הקשיים לא חלפו, והוא נאלץ לעבור לתפקיד אחר בעקבות המגבלה הפיזית.

• הורדת פרופיל צבאי נעשית בעקבות מגבלות רפואיות קבועות, ומעידה על פגיעה בתפקוד.
• בשנות הארבעים לחייו עבר האיש ניתוח משמעותי בגב, כתוצאה מסבל ממושך.

למרות מצבו החריף, נדחה ערעורו הראשון בנימוק שמדובר במחלה ניוונית שאינה נובעת ישירות מהשירות הצבאי. בית המשפט קיבל את עמדת קצין התגמולים, שלפיה סוג הפגיעה והעומס בזמן השירות לא עונים על ההגדרה המקובלת לנכות צבאית.

עיקרי הפסק: הכרה בפגיעה על דרך ההחמרה

המערער לא ויתר ופנה להמשך ההליך בבית המשפט המחוזי, בטענה שעל אף שאין אירוע יחיד שגרם לנזק, יש לראות את מצבו כפגיעה הנובעת מחשיפה מתמשכת ומעבודה קשה. עורכי דינו הדגישו כי לא ייתכן שגבר בשנות השלושים לחייו יעבור ניתוח בגב ללא קשר לפעילות חריגה מהעבר, וביקשו להכיר בנזק כנכות שנגרמה בשירות.

• לפי טענות המערער, יש להתחשב בעומס היומיומי וההשפעה המצטברת של השירות.
• המערער הסביר שסבל מכאבים רבים והוגבל בתנועה, גם לאחר סיום שירותו הקרבי.

מנגד, טען קצין התגמולים כי ההחלטה לא להכיר בבקשה מוצדקת, משום שאין עדות לאירוע חד-פעמי או חריג שניתן לייחס לו את תחילת הנכות. נטען כי מחלות ניווניות, כמו זו ממנה סבל המערער, מתפתחות לאורך זמן ולאו דווקא בשל אירועי שירות חריגים.

פשרה לטובת העובד: הכרה חלקית ונקודתית

לאורך ההליך, הציעו השופטות למעורבים לשקול הסכמה שתקבל את טענות שני הצדדים בחלקן. בסופו של דבר, גובשה פשרה והוסכם כי יינתן תוקף של פסק דין להכרה ב-40% מהנזק בלבד כנכות שנגרמה כתוצאה מהשירות, על בסיס החמרה – כלומר, השירות הצבאי לא גרם לבדו לנכות, אך החמיר במידה ניכרת את מצבו הרפואי.

• פגיעה על דרך החמרה היא מונח משפטי המתייחס למצב שבו שירות או פעילות מסוימת החמירה מצב רפואי קיים.
• הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין, והמערער ייהנה מזכויות כנכה צה"ל בשיעור שיתאים לפגיעתו.

סיכום והמשמעויות

פסק הדין מדגים את החשיבות שבבדיקת הקשר בין פגיעות מצטברות במהלך השירות לבין הנכות שבאה בעקבותיהן. בית המשפט הדגיש כי אין חובה להוכיח אירוע בודד וברור שגרם לנזק, אלא שלעיתים יש לבחון את החלטות ועדות הערר בפרספקטיבה רחבה, תוך מתן דגש לעבודה המאומצת והחזרתית ולנזק האורטופדי שהצטבר לאורך זמן.

מקרה זה משמש תזכורת לעובדים בשירות הביטחון ובמערכת הביטחון כולה, שיש מקום לבחון הכרה בפגיעות מתמשכות המוסבות נזק משמעותי לבריאות, גם אם אין אירוע חריג וברור שהוביל אליהן.

האמור במאמר זה נועד לידיעה כללית בלבד, ואינו מהווה ייעוץ משפטי. בכל מקרה של פגיעה במהלך השירות, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מקצועי.