בית הדין לעבודה הכיר בסרטן ריאות כפגיעת עבודה עקב חשיפה ממושכת לחומרים מסוכנים באתרי בנייה

פסק דין תקדימי קבע: סרטן ריאות של עובד בניין הוכר כפגיעת עבודה, כמעט שני עשורים לאחר שאובחן. בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל את עמדת המומחה, אשר מצא קשר מובהק בין תנאי לחשיפה לחומרים מסוכנים באתרי עבודה לבין התפרצות המחלה. פסיקה זו מדגישה את חשיבות ההגנה הרפואית והזכויות לעובדים בענף הבניין, במיוחד כאשר מדובר במחלות מתפתחות לאורך זמן.

רקע: עשרות שנים של חשיפה ללא אמצעי מיגון

עובד בניין מבוגר, שעסק בניהול עבודה בחברת בנייה במשך קרוב לחמישה עשורים, נחשף באתרי העבודה לחומרים מסוכנים כמו אבק מתכות, אסבסט, מדללי צבע, טרפנטין, גזי פליטה, עשן וזפת. לאורך שנות עבודתו, העובד דווח כי לא השתמש באמצעי מיגון לנשימה, ומעולם לא עישן.

בשנת 2006, לאחר תקופה ממושכת של עבודה בענף, אובחן העובד עם סרטן ריאות. הודות לטיפול רפואי, החלים לחלוטין, אך שנים לאחר מכן דרש להכיר במחלתו כפגיעת עבודה – הכרה המזכה בזכויות ואפשרויות להטבות מבחינת ביטוח לאומי.

המאבק המשפטי: מיקרוטראומה מול מחלת מקצוע

לאחר האבחון, הגיש העובד תביעה לביטוח הלאומי, בטענה כי מחלתו התפתחה בשל חשיפתו התעסוקתית המתמשכת לחומרים המסוכנים. ביטוח לאומי סירב, בטענה כי לא הוכח קשר סיבתי ישיר בין תנאי העבודה לבין הסרטן, וכי יתכן שמדובר בגורמים שאינם קשורים לעבודה.

בית הדין נדרש לשאלה עקרונית: האם ניתן להכיר בסרטן הריאות של העובד כפגיעה בעבודה, או שמא מדובר במחלת מקצוע לפי רשימת מחלות מקצוע, או שמא יש לראות בהתפתחות המחלה תוצאה של "מיקרוטראומה" – תהליך בו מפגעים קטנים ומתמשכים במהלך העבודה מצטברים וגורמים לנזק רפואי לאחר שנים.

• מיקרוטראומה – מונח משפטי המתאר רעש, חשיפה לאבק, גז או חומרים מסוכנים המתרחשים שוב ושוב במסגרת העבודה, וגורמים עם הזמן לפגיעות גופניות או מחלות כרוניות.
• מחלת מקצוע – מחלה שהתפתחה בשל תנאי העבודה, ואשר הוכרה כתוצאה של פעילות תעסוקתית מסוימת בהתאם להחלטות הרגולטורית.

חוות הדעת של המומחה הכריעה

בית הדין מינה רופא מומחה למחלות תעסוקתיות, שבחן את הנתונים והיסטוריית החשיפה. המומחה קיבל כי העובד היה חשוף, לפחות במשך עשר שנים טרם גילוי המחלה, לאסבסט ולחומרים אחרים הידועים כבעלי פוטנציאל מסרטן. מסקנתו הייתה ברורה: "האפשרות שמחלת הסרטן נגרמה מתנאי העבודה גבוהה יותר מהאפשרות שמדובר בגורם אחר". הוא הסביר כי הן מודל המיקרוטראומה והן מאפייני מחלת המקצוע מתקיימים במקרה זה.

בית הדין קיבל במלואה את עמדת המומחה, וקבע כי יש לקבל את חוות הדעת בענייניות ובהירות. הכרה זו מטילה אחריות על המעסיקים והמערכת, לדאוג לביצוע אכיפת אמצעי המיגון ולהגברת המודעות לסיכונים הבריאותיים בעבודות בנייה.

המשמעות: שינוי ליחס לפגיעות מתמשכות

בהכרעתה, הדגישה השופטת כי אין לדרוש פירוט טכני מוחלט של מנגנון הפגיעה, אלא די בהוכחה שהרצף החשיפתי בעבודה תרם בצורה משמעותית להתפרצות המחלה. בכך, נדחתה טענת ביטוח לאומי שהקשר הסיבתי לא הוכח לנוכח היעדר מנגנון ביולוגי מדויק. ההחלטה קבעה כי ניתן – ואף יש הכרח – להכיר בהשפעת החשיפה המתמשכת כחלק בלתי נפרד מהתפתחות מחלות קשות כמו סרטן ריאות במקצועות בעלי פוטנציאל סיכון גבוה.

• העובד זכה להכרה מלאה כמקרה של פגיעת עבודה, ועשוי לקבל הטבות וזכויות מהמוסד לביטוח הלאומי.
• הביטוח הלאומי חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

השלכות עתידיות על עובדים במקצועות סיכון

המקרה מחדד את החשיבות של מיגון ושמירה על בריאות העובדים בענפים מסוכנים. בית הדין שלח מסר ברור כי עובדים שהיו חשופים במשך שנים לחומרים מסוכנים עשויים להיות זכאים להכרה ולפיצוי, גם אם חלפה תקופה ארוכה מאז שפרצה המחלה. כמו כן, נפסק כי הגורמים המוסדיים נדרשים לבחון לעומק כל טענה בדבר פגיעות כרוניות ולהסתמך, בעיקר, על עמדות מומחים מקצועיים.

בסיכומו של דבר, החלטה זו מהווה תמיכה נוספת במגמת ההכרה בזכויות של עובדים שנפגעו עקב תנאי עבודה קשים, ומדגישה את החשיבות שבמתן הגנה – לא רק מפני פגיעות מיידיות, אלא גם בפני מחלות מתמשכות המתגלעות לאורך זמן.

סיכום

פסק הדין מהווה אבן דרך בהתייחסות המשפטית לפגיעות עבודה "שקטות" – כלומר, מחלות המתפתחות באיטיות על רקע חשיפה עודפת וממושכת במסגרת העבודה. הוא מציב סטנדרט חדש להכרה ומעודד עובדים בענפים מסוכנים לפנות למיצוי זכויותיהם. המסקנה המרכזית: יש להקשיב לעמדת המומחים ולהכיר בזכותם של הנפגעים לקבל תמיכה – גם שנים לאחר סיום עבודתם.