תת"ע (פתח-תקוה) 6604-01-20

מדינת
ישראל

נ
ג ד

ביטון
רשל שירל

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה מחוז מרכז פתח-תקוה

[09.12.2024]

כבוד
השופט עידן שניר

החלטה

לאחר עיון בבקשה
ובתגובה, אני סבור כי דין הבקשה להידחות. ראשית, אין מדובר בהארכת מועד להישפט כפי
שנכתב בראש הבקשה אלא בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר לפני כמעט 5 שנים (4 שנים ו-10
חודשים ליתר דיוק). מדובר בשיהוי כבד ובלתי מוסבר. המבקשת אמנם טוענת כי "אך לאחרונה"
גילתה שנשפטה בהעדרה, אך לא מציינת מתי ואיך גילתה על קיומו של פסק הדין.

סעיף 130(ח) קובע כי בקשה לביטול פסק דין
תוגש בתוך 30 ימים מהיום שהומצא לנאשמת פסק-הדין, אולם רשאי בית-המשפט לדון בבקשה שהוגשה
לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע. אין חולק כי מועד זה חלף זה מכבר, ולאור
התנגדות התביעה כאמור, כבר מטעם זה ניתן היה לדחות את הבקשה.

ואולם, גם מעיון בבקשה לגופו של עניין
עולה כי אין בה נימוק ממשי. מדובר בהזמנה לדין שקיבלה הנאשמת לידיה בגין רישיון רכב
שפקע בתאריך 13.3.17. הנאשמת חתמה על קבלת העתק של ההזמנה לדין. אף אם נפלה שגגה בתאריך
של אישור המסירה, הנאשמת הוזמנה לתאריך 2.2.20 בשעה 09:30 בבית המשפט לתעבורה בפתח
תקווה – והדברים כתובים באופן ברור. מועד ביצוע העבירה הוא 12.1.20 ולכן ברור כי באישור
המסירה נפלה טעות סופר וכל טענה אחרת היא בכל הכבוד, חסרת בסיס.

המבקשת טוענת כי היא "כופרת במיוחס
לה ותבקש לעמוד על חפותה ולקבל את יומה בבית המשפט". כך נכתב, אך ללא שום פירוט.
דומה כי מדובר בכפירה סתמית וכללית שאין מאחוריה טיעון ממשי.

באשר לעיוות דין, המבקשת טוענת כי מדובר
בגזר דין חמור, שבו נגזר דינה בין השאר גם לעונש של פסילת רישיון בפועל. דא עקא, גזר
הדין ניתן לאחר שבית המשפט נחשף לעברה התעבורתי של המבקשת. במועד מתן גזר הדין, צברה
המבקשת לחובתה 8 הרשעות קודמות בתעבורה. שתי הרשעות קודמות האחרונות, הן זהות, כאשר
על-פי הגיליון התעבורתי, בשני המקרים נשפטה המבקשת בהעדרה לאחר שלא התייצבה גם שם לדיונים
בעניינה.

לאור כל האמור לעיל דין הבקשה להידחות.
שקלתי בכובד ראש אם יש מקום גם להשית הוצאות בגין הבקשה שהוגשה ללא בסיס ממשי תוך השחתת
הזמן השיפוטי אך לפנים משורת הדין נמנעתי מכך.

ניתנה היום, ח' כסלו תשפ"ה,
09 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.