מאחר והנאשם לא לקח אחריות בשום שלב על מעשיו (גם לא בפני שירות המבחן), ומאחר ומדובר בנאשם עם ותק נהיגה קצר מאד שכבר לחובתו עבירה קודמת שחייבה פסילה, ולאור סמיכות הזמנים שבין העבירות, סבורה המדינה כי ראוייה ענישה הכוללת 3 חודשי מאסר ולו לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד פסילת רישיון הנהיגה בפועל לתקופה של 18 חודשים לצד רכיבי ענישה צופי פני עתיד.

ב"כ הנאשם סבר כי יש לקחת בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם (אדם כבן 20) שזו לו עבירה ראשונה של נהיגה בזמן פסילה.

ב"כ הנאשם הפנה למבחנים שיש לקיים בהתאם לתיקון 113 של חוק העונשין ולעיקרון ההלימה שבו.

מאחר ועבירת המקור היא נהיגה ללא מלווה שם נגזרה פסילה לתקופה קצרה של 59 ימים, ומאחר והנאשם לא נהג כמעט כל תקופה זו, הרי שאין הצדקה למתחמים להם עתרה המדינה בטיעוניה.

לשיטת ההגנה מתחם עונש המאסר הראוי אכן מתחיל ברכיב של מאסר מותנה (כפי שטענה המדינה) אך חלקו העליון צריך להגיע עד 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

ביחס לרכיב הפסילה, מציע ב"כ הנאשם מתחם שנע בין 6 ועד ל-24 חודשי פסילה בפועל.

עוד הדגיש ב"כ הנאשם כי לא נגרם כל נזק כתוצאה מנהיגת הנאשם בזמן פסילה, ואף שאמנם לא נטל אחריות וניהל את תיקו, אין לזקוף את ניהול התיק לחובתו בכל דרך עת נגזר דינו.

הנאשם לא ביצע עבירות חדשות, הוא לא נפסל עד לתום ההליכים, וביחס לתסקיר שהוגש, המדובר במסמך דל של עמוד וחצי ובו קביעות שאינן ברורות להגנה.

מדובר במי שמחזיק עבודה מסודרת מגיל 15, אין לו עבר פלילי, ולכן לא ראוייה ענישה מעבר ל- 7 חודשי פסילה לצד עונשים מותנים.

דיון וגזירת הדין -

הערך המוגן בעבירה של נהיגה של בזמן פסילה הוא שלום הציבור וזכותו לנוע בדרכים בבטחון.

בפרשה זו יש לקבוע את מתחם העונש הראוי ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה אשר התרחשה בעקבות החלטה על פסילה של רישיון נהיגה אותה קבע בית המשפט בהחלטה שיפוטית שהודעה לנאשם כדין.

בעובדות כתב האישום אשר הוגש, לא פרטה המדינה מה היה הרקע להליך הפסילה הפסילה של הנאשם או מה היה משכה (עובדה שנודעה לבית המשפט רק דרך טיעוני הצדדים לעונש - 59 ימי פסילה שנגזרו על הנאשם).

ביום 20.1.20 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כבוד השופטת שלו, בעפ"ת 21538-08-19 מדינת ישראל נגד גניים (להלן - פרשת גניים) את הדברים הבאים:

"לא אחת נקבע, כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה היא אחת מעבירות התעבורה החמורות, שכן מעבר לסכנה הנשקפת לציבור, מנהיגתו של מי שרשות מוסמכת קבעה כי הוא מסוכן באופן המצדיק את פסילתו; הרי שמדובר בעבירה המבטאת זלזול בשלטון החוק וברשויות אכיפת החוק.

יפים בהקשר זה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (8.5.07):

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו - מאסר שלוש שנים'".

על כן, נקבע בפסיקה ענפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)). הדברים נכונים, על אחת כמה וכמה, בעניינו של מי שאין זו הרשעתו הראשונה בעבירה זו. וכך נקבע ברע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (‏6.3.19, להלן- עניין ליפשיץ):

"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לביטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצווי בית המשפט ובחוק... בנוהגו בפעם השלישית בזמן פסילה, בעוד עונש מאסר בשל פסילה בזמן נהיגה תלוי ועומד מעל לראשו, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם. יש לייחס חומרה רבה להתנהגות זו, המצדיקה, בנסיבות העניין, עונש מאסר בפועל כפי שנגזר על המבקש". "

בפרשת גניים קבע בית המשפט המחוזי כמתחם ענישה ראוי עונש מאסר בפועל שנע בין 6 ועד 20 חודשי מאסר.

אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים:

"בענייננו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לבטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק."

במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות יותר, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה:

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע:

"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."

מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע

בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:

"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."

כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מתחם הענישה המתאים למקרה הנדון.

בפרשה שבפני ולפי עובדות כתב האישום הכולל את פרטי רישיון נהיגת הנאשם, הנאשם מורשה במקור לנהיגה .

לא יוחסו לנאשם בכתב האישום עבירות נלוות זולת עצם הנהיגה בפסילה (לא נמלט משוטרים ולא יוחסה לו התנהגות אותה ניתן להגדיר כבריונות כבישים).

נהיגת הנאשם באה על רקע החלטת פסילה אחת של בית המשפט, כאשר בעובדות כתב האישום לא צויין מה משכה של פסילה זו, מה המקור לה (בעקבות איזה אירוע היא הוטלה), ולמעשה כתב האישום מתאר לאקונית אירוע בודד בו בית המשפט פסל את רישיון נהיגת הנאשם כאשר האחרון נהג רכב עת פסילה זו הייתה פעילה.

בנסיבות אלה, כפי שנוסח כתב האישום בו הודה הנאשם, מידת הפגיעה בערך המוגן היא קלה, ולכן אני קובע (כפי שגם עתרה המדינה בטיעוניה) כי מתחם הענישה בפרשה זו על פי עובדותיה שבכתב האישום ינוע בין עונש של מאסר מותנה ועד לעונש של שנת מאסר בפועל.

מתחם הפסילה בפועל ינוע בין 6 חודשי פסילה ועד ל- 60 חודשי פסילה בפועל והכל כפי שנקבע

בפסיקה הרלוונטית שצוטטה על ידי לעיל לנסיבות קלות של ביצוע עבירה זו.

ניתוח נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה -

הנאשם לא הודה ולא לקח אחריות ביחס לעבירה שיוחסה לו (גם לא בפני שירות המבחן).

צודק ב"כ הנאשם כי אין לקחת עובדה זו לחובת הנאשם, אך מנגד צודקת התביעה כי לא ניתן לקחת לזכות הנאשם לקיחת אחריות וחיסכון של זמן שיפוטי.

הנאשם אדם נורמטיבי לחלוטין, נעדר כל עבר פלילי, אך מבחינה תעבורתית הוא אוחז ברישיון נהיגה פרק זמן קצר משנת 2021 ולחובתו כבר הרשעה בעבירה של נהיגה ללא מלווה כדין, בגינה רשיונו נפסל למשך 59 יום ונגזרה עליו גם פסילה מותנית.

עברו של הנאשם אינו מלמד על נהג עם עבר נקי, אך מנגד לא ניתן להגדירו כעבריין תנועה כבד ורצדיוויסט שלחובתו ביצוע עבירות תנועה קשות בתדירות גבוהה.

אני מגדיר את עברו התעבורתי של הנאשם כעבר בעל משמעות לאור ותק הנהיגה הקצר, שיש לתת לו משקל במשך הפסילה בפועל שתיגזר אך לא ביחס לרכיב המאסר המבוקש על ידי המדינה.

ככל שהדבר קשור לנסיבותיו האישיות של הנאשם, תסקיר שירות המבחן מדבר בעד עצמו ובשל סודיות תוכנו אתייחס אליו בקצרה (אך התסקיר המלא סרוק בתיק בית המשפט):

מדובר באדם צעיר כבן 20 וחצי, רווק, העובד כמפעיל מכונה ניידת מסוג מחפרון במסגרת עסק של קרוב משפחה.

מגיל 15 מחזיק הנאשם בעבודה ואין לו כל רקע פלילי.

הנאשם גדל בבית נורמטיבי וסבור עד לרגע זה כי לא ביצע את העבירה שיוחסה לו וכי זו יוחסה לו על ידי השוטרים בשל בלבול עם מי שישב במושב האחורי של הרכב או בשל רקע גזעני.

בפסקה לפני פרק ה"המלצות" מתאר שירות המבחן את מאפייני האישיות של הנאשם אשר הובילו לשיטת שירות המבחן לביצוע העבירה.

כתוצאה מהגורמים המפורטים בחלק זה של התסקיר, סבור שירות המבחן כי יש סיכון לחזרה על ביצוע עבירות בתחום התעבורה.

שירות המבחן אינו בא בכל המלצה טיפולית ביחס לנאשם.

שירות המבחן המליץ על ענישה הכוללת מאסר מותנה ופסילת רישיון הנהיגה לצד קנס והתחייבות.

בנסיבות המתוארות לעיל, ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים לקולה ולחומרה, אני מחליט שלא להחמיר מעבר לחלקו הנמוך של מתחם הענישה ככל שהדבר קשור לרכיב המאסר.

בשקלול גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי, והיעדר עבר תעבורתי מכביד (אף שותק הנהיגה קצר מאד), ואף שאין לקחת לזכות הנאשם לקיחת אחריות, אני מחליט לדחות את בקשת המדינה לעונש של מאסר בפועל, ומקבל את בקשת ההגנה (ואת המלצת שירות המבחן) לרכיב ענישה של מאסר מותנה.

ביחס לרכיב הפסילה בפועל, וכדי לאזן את החלטתי להימנע מכל רכיב של מאסר בפועל (ולו בעבודות שירות) ולאור עברו התעבורתי של הנאשם הכולל עבירה משמעותית נוספת על פני ותק נהיגה קצר, ובהינתן שלא ניתן לקחת לזכות הנאשם לקיחת אחריות, נכון בעיני לגזור תקופת פסילה שעולה על חלקו הנמוך של המתחם ובאיזון מול יתר חלקי הענישה ולאור עקרון ההלימה, אגזור על הנאשם 15 חודשי פסילה בפועל.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. קנס בסך 1500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 120 יום מהיום.

את התשלום ניתן יהיה לשלם כעבור שלושה ימים מיום מתן ההחלטה/גזר הדין.

לידיעתך, החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם להחלטה/גזר הדין שנקבע ובהתאם לתשלומים שקבע בית המשפט.

עליך לשלם את חוב הקנס/ הפיצוי/ ההוצאות לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

· בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il(ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט) או חפש בגוגל " תשלום גביית קנסות"

· מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) - בטלפון 35592* או

בטלפון ***-*******

· במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

לידיעתך: בחלוף המועד לתשלום המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה ינקוט הליכים לגביית החוב.

למידע נוסף ותשלום הקנס ניתן לפנות גם לנציגי המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה במוקד המידע והשרות הטלפוני בטלפון מספר 35592* או בטל' מספר ***-*******.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 15 חודשים.

רישיון הנהיגה יופקד תוך 90 יום מהיום במזכירות בית המשפט ואם לא יעשה כן יחשב

הנאשם פסול מיכולת לקבל או להחזיק רישיון נהיגה, אך פסילתו לא תימנה.

ג. הנני פוסל הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

ד. הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה

של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה והכל תוך 3 שנים מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום

ניתנה היום, י"ח חשוון תשפ"ה, 19 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.